סיפור הסניקרס

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
קינוח מתוק לשנת 2018

קבלו סיפור אמיתי שאפשר לעשות ממנו סרט הוליוודי, בחיי.
אולי נקרא לו: חוכמת הסניקרס 😊

אז ככה, השנה ילדתי פעמיים – במרץ את אור אהובתי ובאוקטובר את חייה החדשים של אישה נדירה.

זה התחיל בשיחת טלפון שבה הקול שבקע מהסמארטפון הבהיר לי:
אני צריכה להיפגש איתך (בדגש על ה"צריכה").
לפגישה היא הגיעה היישר מקטלוג אופנה כולל עקבים דקים וגבוהים
(כמעט ביקשתי ממנה את הטלפון של הסטייליסטית).
בזמן שהכנתי לה אספרסו בלי סוכר, ציינתי לעצמי שמשהו בעיניה היה כבוי.
"לא שלחת לי קורות חיים", התחלתי, והיא הניפה יד בביטול, "הם לא רלוונטיים".
כששאלתי "איך הגעת אליי?" וענתה שתספר לי בהמשך, הבנתי שיש לי פה עסק עם מישהי שיודעת לנהל, אז נתתי לה את המרחב, היא לקחה והחלה לספר לי בנשימה אחת את עלילת התסריט ההוליוודי:
"עד לפני שנתיים מנכ"לתי חברה. נכנסתי לתפקיד בגיל 33, אחת הצעירות שזכו לכך, אבל עם תואר ראשון ושני במנהל עסקים ועוד שנת לימודים באוקספורד, הייתי השקעה בטוחה לבעלי החברה. הם לא טעו. החברה הייתה שווה כמה מילוני דולרים, ותוך 5 שנים הגדלתי אותה במאות אחוזים. רכשתי בדרך עוד 4 חברות קטנות, עשינו מיזוגים והפכנו למובילי שוק. ואז הגיעה ההתמוטטות… שלי, לא של החברה.
הדמיון והמציאות התערבבו. מצאתי את עצמי בבית חולים פסיכיאטרי, שהיתי שם 3 חודשים ואז עברתי לאשפוז יום.
עכשיו אני רק בשיחות שבועיות עם הפסיכולוגית שלי. אני מאוזנת".

מיס אלגנט שקעה בכיסא ואני המשכתי להביט בה במבט המום ומצפה, אז היא ירתה עוד צרור בנשימה אחת, "הם אמרו שאת יכולה לעזור לי, להחזיר אותי לשוק העבודה. אני מנסה כבר כמה חודשים וכלום לא קורה. אני חייבת לעבוד, את מבינה אותי?"
"תראי" אני עונה עדיין תחת הלם, "אני לא פסיכולוגית תעסוקתית, אין לי הכשרות בעניין",
אבל היא בשלה, "ד"ר x ופרופסור y אמרו שתדברי איתם".
אז דיברתי איתם והם אמרו שהלקוחה החדשה שלי חייבת לחזור לשוק העבודה בתפקיד קטן כדי להמשיך את תהליך ההחלמה שמתקדם מעולה.
הרמתי את הכפפה, קיבלתי תפקיד בסרט.

בחרנו 2 תחומים בעולם השיווק – תחום הדיגיטל שבו היה לה פער רציני, ותחום ה-customer success. נשבעת שהיה קל יותר להכניס פיל לחנות חרסינה מאשר לבנות לה 2 קבצי קורות חיים.
במפגש השני שלנו בנינו תכנית עבודה, מחקנו את כרטיס הלינקדאין שלה ואת עמוד הפייסבוק הפכנו לפרטי, עם תמונת נוף בלבד והשתמשנו בשם הנעורים שלה.
הולדנו אותה מחדש, והטלפונים החלו לזרום…

אחרי פגישת אימון לראיונות עבודה היא התחילה ללכת.
בינתיים אני חוויתי תהליך יוצא דופן שכלל שיחות שלי עם הפסיכולוגית שלה, כי פחדתי שהיא תיפול שוב אם לא תעמוד במבחן.
לימדתי אותה איך להחזיק הוויה, מה זה בכלל, ואיך נושמים בראיון עבודה.
היא לא עברה את הראשון, גם לא את השני והשלישי, אז נפגשנו שוב.
עשינו חקירת עומק, והגענו למסקנה שמשהו בה ובמה שהיא מייצגת לא עובר מסך.
שהיא הייתה מגיעה לראיונות קשוחה ויודעת הכול ולרוב נפסלה על סעיף over qualified,
ושהיא חייבת ללכת קלילה עם הוויה אחת.
אין לי מושג מאיפה קפץ לי הרעיון, "תקשיבי, אולי תרדי מהעקבים, תקני סניקרס מגניבות ותלכי איתן לראיונות. נראה לי שמשהו בהליכה ובכל הווייב שלך ישתנה". מיד קנתה ושלחה לי תמונה "יפות?"

מודה שישבתי במשרד דרוכה כשיצאה לראיון שחיכינו לו – חברה גלובלית בתחום מוכר לה, תפקיד בצוות customer success.
הטלפון שאחרי הגיע, "תקשיבי, אני בהלם, הסניקרס האלה עשו את העבודה !!!
קיפצתי בדרך לריאיון, הרגשתי הכי קלילה בעולם, שחררתי כל מה שאני יודעת ונתתי למגייסת לנהל.
לא תאמיני מה היא אמרה לי: הבטן שלי אומרת לא אבל הלב שלי מקבל אותך, אז את ממשיכה לשלב הבא".

אושר. ליוויתי אותה עד לחתימה על החוזה, שבו כבר ניהלה מו"מ קשוח וקיבלה כמעט כל מה שרצתה, ואז שחררתי את הגוזל שכבר למד לעוף לבד.

טוב, מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד בודקת אחרי כמה זמן מה קורה. צלצלתי, לא ענתה, שלחתי וואטסאפ בניסיון להסתיר את הבהלה. אחרי כמה שעות ראיתי שהיא מקלידה… ואז קיבלתי את ההודעה:

אלוהים שלי, רציתי שתדע שאני מאוהבת בעבודה שלי, ותודה על הזכות להיות בצמתים מרכזיים בחייהם של אנשים".
אז תגידו, מי עוד קיבל כזה קינוח מתוק לשנת 2018 ?

עוד סיפורי הצלחה

סיפורי הצלחה

איש צבא

איך אתם מגיעים לראיונות עבודה? האם אתן מגיעים בראש מורם? האם אתם מבינים באמת מה אתם שווים?

קראו עוד »

ברוכים הבאים

רוצים לקבל טיפים, עדכונים והשראה ישירות למייל שלכם?

הרשמו עכשיו!

אביטל וסרמן בדיגיטל

דילוג לתוכן