איש צבא

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
איך אתם מגיעים לראיונות עבודה? האם אתן מגיעים בראש מורם? האם אתם מבינים באמת מה אתם שווים?

סיפורים מחדר העבודה…

דפיקה בדלת.
הוא בודק בקול רציני האם הגיע למקום הנכון.
נכנס לחדר בצעדים ספורים, מתוקתק מכף רגל ועד ראש, כאופייני לאיש צבא.
ישיבה זקופה, שומר על פאסון ורצינות ועדיין חצי מבוייש.
"תראי", הוא אומר, "יש לי המון קשרים, הייתי בלא מעט ראיונות עבודה ומרכזי הערכה, אבל משהו לא עובד, אני לא עובר אותם".
"במרכז ההערכה הוצאתי ציונים נמוכים מאוד". לרגע ממש ריחמתי עליו, נשמע כמו ילד מצטיין שרגיל להצליח בכל דבר ופתאום נכשל במבחן.

ביקשתי שיספר וירחיב בפני את כל העשייה שלו עד כה בתפקידיו הקודמים.
ת'כלס, הצליח להרשים אותי.
אבל אני, ששמעתי אלפי סיפורים בחדר הקטן הזה שמתי לב שהסיפור שלו מאוד טכני ומרוחק. ויותר מזה, הוא מספר את הכל בהקטנה, ממעיט בערכו ונדמה כי הכל נראה לו מובן מאליו.
ידעתי ששאלה אחת נכונה תגרום לו להבין עד כמה הוא באמת תותח.
"תגיד לי, כמה מהחברים שלך שהתחילו לשרת יחד איתך, קיבלו דרגת אלוף משנה?"
שתיקה.
שתיקה.
חיוך (נפל האסימון…)
"הבנתי אותך" (תלמיד מצטיין, ידעתי!)

החלטתי לקחת את סיפור חייו ולספר לו אותם בעצמי.
אותו הסיפור בדיוק, בהוויה הנכונה, בצורה מקרבת, משתפת, מתלהבת ומקצועית.
חיוך עלה על פניו, "וואו, התאהבתי בעצמי!".
זה כל מה שהייתי צריכה לשמוע.
מאותו היום, הוא התחיל לספר את הסיפור כפי שבאמת היה צריך לספר אותו. בלי להקטין, בלי לקבל כמובן מאליו ולהיפך, להעצים את כל מה שעשה, שבהחלט מבדל אותו מאחרים.
הוא המשיך ללכת לראיונות עבודה, אבל בניגוד לפעמים קודמות התחיל לעבור אותם בהצלחה, ואפילו עבר מרכז הערכה בציון מעולה.

גם אחרי שנים של עבודה, מקרים כאלה גורמים לי להתלהב ולהתרגש.
מרגישה שכולם בניי ובנותי,
מרגישה כמו אם גאה.

עוד סיפורי הצלחה

ברוכים הבאים

רוצים לקבל טיפים, עדכונים והשראה ישירות למייל שלכם?

הרשמו עכשיו!

אביטל וסרמן בדיגיטל

דילוג לתוכן